ההקדמה

מגלה טמירין המידמים לשבחים ויוצר שבח חדש משלו . הקורא המשכיל , האמון על כפל הפנים , יראה לאורך הספר כיצד השבח החסידי נשחת , נהרס ומתפקע מבפנים . בסוף ההקדמה נדרש עובדיה גם לכמה עניינים הנוגעים לטיבו של הספר ורומזים לתשתית ההיסטורית הטמונה בו . לדבריו , כל האיגרות אותנטיות , ורק זאת עשה המביא לדפוס , שהסתיר את השמות והצפין אותם על דרך הגימטרייה וכיוצא באלו השיטות ( דברים שעליהם הרחבנו במבוא ) . עד שבספר בוחן צדיק שם פרל בפי עובדיה את המשפט : ' לא נמצא שם [ בספר מגלה טמירין ] שום דיבור ממני חוץ ההקדמה והסיום ואיזה הערות וכל הדברים אחרים אשר נמצאים שם כלם כתובים מאנשים אחרים ' . מעבר לתחבולה הספרותית ברור שפרל רומז כאן לכך שהוא שיקע בספר גם מציאות שהוא ראה לנגד עיניו , מציאות שכל הבקיא בצדיקי הזמן וברזי הגימטריות יכול לגלותה , גם אם מדובר במבט סאטירי על מציאות היסטורית ובעיוות פנים ידוע . ברוח קריאה כפולה זו נמשיך וננתח את עיקר הדברים העולים מן הספר . הקדמת ספר מגלה טמירין פותחת בדברי שבח על הופעת ' הספרים הקדושים ' וגילוי ' אור תורתו ' של הבעש " ט על ידי תלמידיו . עובדיה מונה את ספרי החס...  To the book