פתח דבר

באחד מספרי השבחים החסידיים המאוחרים מובא סיפור על משכיל ששמע כי בברדיטשב יש תאטרון שמשחקים בו את ' הרבי ' וצוחקים עליו . כשהגיע לשם בליל שבת התיישב בדעתו ואמר : ' הלא אני כבר כאן בברדיטשב למה לי ללכת אל התיאטרון אלך ואכנס אל הרבי בעצמי לצחק ' ( מאמר מרדכי , ב , עמ ' עג - עד ) . יש בכוחו של סיפור חסידי זה , שבסופו חוזר ' המשכיל ' בתשובה גמורה , לבטא באופן יפה את הדרך שבה היתלו משכילים בחסידים , שלכאורה די היה להם בהצגת הדברים כמות שהם . באופן מורכב יותר קיבל הדבר ביטוי במעשה הסאטירי והפארודי שעמד בבסיס ספרות ההשכלה במאה התשע עשרה . הסאטירה הפכה כלי מרכזי בידי המשכילים ללעוג באמצעותו לתנועה החדשה . כבר מנחם מנדל לפין מסטנוב ( 1826 - 1749 ) קרא להוקיע את החסידות , את מנהיגיה ואת מנהגיה באופן זה , ובעקבותיו צעדו רבים ( בייחוד מבני גליציה ) , ביניהם יוסף פרל מטרנופול ( , ( 1839 - 1773 יצחק בער לוינזון ( ריב " ל , , ( 1860 - 1788 יהודה ליב מיזס ( 1831 - 1798 ) ויצחק ארטר ( . ( 1851 - 1791 ענייננו כאן בגל הראשון של הכתיבה הסאטירית בקרב המשכילים , שבאה כתגובה לראשית הספרות החסידית ולגילוייה הח...  To the book