שבת לחיים ולמוות

אפשר שזלדה היא המשוררת הגדולה של נרות השבת . כבר בספר שיריה הראשון , " פנאי " ( , ( 1967 פרסמה כמה שירים שבהם תיארה את הדלקת הנרות כחוויה מיסטית דתית . הפמוטות " הפכו את חדרי לטירה עתיקה , לטירה בשמים , לזבול בבלימה כוכבית " , כתבה בשיר " פמוטות הכסף " על הפמוטות שירשה מהוריה . הפמוטות הפכו את חדר המשוררת להיכל מן הסוג של שירת ההיכלות ( " שירי תפארת " ) . הדלקת הנרות מאירה את החושך בכוח הבכי הממזג ייחול והלל ; היא נוסכת " ברכה לקיים ועומד " ; השלהבות כמוהן כברקים בלילה המציתים את נפש המשוררת הזורמת כמו " נהר ציצים וורודי הגוון " , " ואני כולי ישות יוקדת / חופשייה , שמחה באלוהים " . עתה כבר נמצאת המשוררת בשיאה של חוויה מיסטית ארוטית של אחדות עם הקב " ה . בשיר " הדליקו נר " מקבלת זלדה את השבת האוחזת בשמש השוקעת כב "שושנת רקיעים " . השבת באה אפוא ככלה לחתונתה , כאישה הנושאת בידה שושנה בציפייה לאהובה . בשיר " נר של שבת " מובנת שלהבת הנר כ " כנפי פז " , כ "שושן כל חירות ביקום " , כ " בוסתן די נור " . ושוב הכניסה להיכלות רקיע בכוח הדלקת נר השבת : " ניצוצות הנר — היכלות , / ובתוך ההיכלות / אי...  To the book