ואף על פי לסוגיית "האף היהודי" באמנות הישראלית

* ההיסטוריון סנדר ל ' גילמן , שהרבה לחקור את סוגיית ה " אחרות " הגופנית של היהודים , הורה על נטייה מערבית שרווחה במאה ה , 19 לזהות את האף היהודי הטיפוסי כאף אפריקני , שהוא מכלל הדימוי המקובל של היהודי כ " שחור " . ב 1850 כתב רוברט נוקס על המראה היהודי : קו המצח והאף נוטים לעצב קו קימור אחד ; האף צר יחסית בבסיסו , ובהתאם , העיניים קרובות זו לזו ; שפתיים מלאות מאוד , פה בולט , סנטר קטן , והפיזיונומיה בכללותה , בהיותה כהה על פי רוב , ניחנה בחזות אפריקאית . כשכתב היינריך היינה על הסופר היהודי גרמני , לודביג בורן , ציין את " האף הארוך , שהוא מעין מדים שבאמצעותם מזהה ה ' אלוהים המלך את משרתיו הישנים , גם אם זנחוהו " . את העיסוק האמנותי העכשווי ב " אף היהודי " איתר נורמן קליבלט , אוצר התערוכה " יהודי מדי ? " ( המוזיאון היהודי , ניו יורק , . ( 1996 תערוכה חשובה זו , שעמדה כולה בסימן העיסוק האמנותי יהודי בשאלת הזהות היהודית בחברה רב תרבותית מודרנית , כללה , בין השאר , כמה יצירות בנושא ה " אף " , ובהם יצירתו של דניס קרדון , " אפים יהודיים " — סדרת יציקות גוף של חוטמי אישים יהודים מובילים בעול...  To the book