מרדכי ארדון: השיבה לטוכב

על אף עיסוקו העשיר , העמוק ורב ההשפעה של מרדכי ארדון בהיסטוריוסופיה של העם היהודי , ובייחוד במשקעי השואה , עד , 1988 ארבע שנים לפני מותו , לא פגשנו ביצירתו את דימויי השטעטל . את סמלי הזמן שכשל ( השעון המתפרק ) ואת אותות האסונות ( מחנות הריכוז , " ליל הבדולח " ועוד ) ראינו הרבה בציוריו , ודימויים אלגיים לא משו מיצירתו מאז שלהי שנות השלושים ועד אחרית ימיו . אבל ייצוגה של העיירה היהודית , זו שזכר מימי ילדותו בטוכב שבפולין , זו שהזכיר בראיונות , ייצוג זה נעדר לגמרי מבדיו ומניירותיו . כשצייר ב )? 1945 ) את " מכתב לסבתא" ( שבעיירת ילדותו בפולין ) , ליווה מכתב שכתב ביידיש זר נובל של חרציות על רקע שמים אפלים , ותו לא . והנה בערוב ימיו , והוא בן , 92 כתב ( בעברית וביידיש ) ואייר את הספר " ציורי דרך " , ובו העלה את זכרה של טוכב , של אנשיה ושל אורחותיה עד לחיסולה בתור עיירה יהודית בידי הנאצים . מטוכב הפליג ארדון בספרו אל מקומות חשובים אחרים בחייו , כמו לימודיו ב " באוהאוס " שבברלין , ימיו ב " בצלאל" הירושלמי וימיו בפריז . בספר עשר תמונות , והוא ראה אור במהדורה ביבליופילית מוגבלת ( 150 עותקים בלב...  To the book