מבוא: תחיית העיירה?

* ספר זה מבקש לבחון היבט " מודחק " ואף מושתק למדי באמנות הישראלית לדורותיה : יחסה של זו אל העיירה הגלותית מבחינת מקום , טיפוסים , אורחות חיים וחפצי פולחן . הציונות כוננה את עצמה על שלילת " היהודי הישן " והולדתו של " יהודי חדש" ( לימים " עברי " או " ישראלי " כשוללי גלות ) , ולפיכך העדיפה להתרכז באמנותה בתיאור נופי הארץ , באור המקומי , בייצוגם של חלוצים , " צברים " , טיפוסים מקומיים , עולים וכיו " ב . במאמרו המפורסם של יוסף חיים ברנר מ , 1914 " הערכת עצמנו בשלושת הכרכים " ( שראה אור לרגל הוצאת כל כתבי מנדלי מוכר ספרים ) , שחזר הסופר את דמות היהודי בכתבי מנדלי ודיבר על " האופי החולה " של העם ועל " השנאה האוניברסלית והמובנת של יצור מוזר שכזה , היהודי " . תפקידה של הספרות העברית , הנחה ברנר , להכיר בנחיתות האופי היהודי ולקדם אופי חדש הצומח בסביבה חדשה . התרבות הארצישראלית והישראלית אמרה " הן " לתעודה זו , שכמו זכתה לאישור היסטורי בעצם היעלמותה ( השמדתה ) של העיירה היהודית בשואה . המעבר משואה לתקומה בישראל אמר מפנה ממוות לתחייה , והמוות היה , בין השאר , מותה של העיירה היהודית ומותם של דימוי...  To the book