וידוי מעשר (כו, יב-טו)

כו יב כי תכלה לעשר את - כל - מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו : יג ואמרת לפני יהוה אלהיך בערתי הקדש מן - הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל - מצותך אשר צויתני לא-יד עברתי ממצותיך ולא שכחתי : לא - אכלתי באני ממנו ולא-בערתי ממנו בטמא ולא - נתתי ממנו למת שמעתי בקול יהוה טו אלהי עשיתי ככל אשר צויתני : השקיפה ממעון קדשך מן-השמים וברך את - עמך את - ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש : מדי שלוש שנים , כשהאיכר הפריש את כל המעשר מפרי אדמתו ונתנו ללוויים ולנצרכים אחרים ( ראו יד , כ כ ) , עליו להצהיר פורמלית לפני ה ' שהוציא מרשותו את כל שעליו להפריש , ושלא חילל את קדושת המעשרות על ידי טיפול לא מתאים . לאחר מכן עליו להתפלל ולבקש שה ' ימשיך להשפיע מברכתו לארץ ולעם ישראל . הצהרה זו מאשרת שהפרשת ' מעשר עני ' היא מצווה דתית , כמוה כהפרשת המעשר בשנה הראשונה והשנייה , אף שאין מביאים אותו למקדש ואין אוכלים אותו בטקס דתי כמעשר הרגיל , אלא מחלקים אותו לעניים בעיר מגורי האיכר . על זמנה של הצהרה זו , הקרויה בפי חז " ל ' ו...  To the book