|
|
לבסוף עלינו לתאר בקיצור את התכונה שנראית לנו חשובה ביותר בתפיסה המשפטית היהודית על המשפט הבינלאומי , והיא האחדות שהושגה בין המשפט למוסר , גם בענייני הציבור וגם בענייני הפרט : כפיפות המלך לדין ( שמוזכרת לעיל ) היא סימן לכך . ואולם אחדות זו מרחיקה לכת . לפי ההלכה , אין כל אפשרות להפריד את הדין מן המוסר , כי אין ההלכה מבחינה בין חיים חילוניים ובין חיים רוחניים . כל החיים כלולים במסגרת קיום התורה באהבה . לכן קובעת המשנה ( ראש השנה ב ) שבראש השנה עוברים לפני הקדוש ברוך הוא כל באי עולם , ולא רק ישראל , כבני מרום . אפשר להביא שתי דוגמות שמראות כיצד גורסת היהדות מוסריות בניהול יחסים בינלאומיים . הראשונה מצויה בתפילת הזיכרונות במוסף של ראש השנה , לאמור : ' זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון , כי חוק לישראל הוא ומשפט לאלוקי יעקב . ועל המדינות בו ייאמר : איזו לחרב ואיזו לשלום : איזו לרעב ואיזו לשובע ' . מיד אחרי פסוק זה מזכירים פעמיים את נוח , רמז לשבע המצוות . רעיון דומה לזה מצוי בפרק השלישי מהלכות תשובה של הרמב " ם . אחרי שנקבע שלכל אחד ואחד מבני האדם יש זכויות ועוונות , ממשיכה ההלכה ואומרת ...
To the book |
|
|