|
|
ההגדרה הכללית של אחריות כמו שנקבעה בסעיף 1 מפשטת את בעיית הסעדים בגין הפרת החוק . הסעד שם קץ ליחס המשפטי של אחריות . אין עוד צורך להביא בחשבון גורמים שאינם קשורים להפרה ולהשלכותיה . מנקודת מוצא זו , הסעדים שנתונים לישות הבינלאומית הנפגעת אפשר שיהיו פוליטיים ( לא משפטיים ) או משפטיים או שילוב של השניים . גם פתרון פוליטי של הסכסוך יהיה בדרך כלל מבוסס ומוצדק , על יסוד הערכה של התוצאה המסתברת של התדיינות משפטית . הליכים שיפוטיים או הליכי בוררות מתאימים כדי להכריע במחלוקת העובדתית ובעניין סיווג המעשים בלתי חוקיים במישור הבינלאומי , וכן כדי לקבוע את הסעד הראוי . אי ציות של מדינה לחובותיה לפי פסק דין של בית הדין הבינלאומי מעניק למדינה הנפגעת זכות לפנות אל מועצת הביטחון לפי סעיף 94 למגילה . לא קיימת זכות אוטומטית דומה במקרה של אי ציות להחלטות של טריבונל שיפוטי או טריבונל בוררות בינלאומי אחר ; ואולם במקרה שהמצב הוא סכסוך שאם יימשך סביר שיסכן את השמירה על השלום והביטחון הבינלאומיים , רשאית המדינה הנפגעת לנקוט אמצעים של יישוב סכסוכים בדרכי שלום כמו שנקבעו בפרק VI של המגילה ( לרבות פנייה אל מועצת ...
To the book |
|
|