|
|
בראשית המאה העשרים קיבלו כל המדינות שגבלו בשלושת המצרים החשובים לתקשורת הימית והאווירית הבינלאומית בעולם או ששלטו בחופיהם – דובר ( , Straits of Dover , ( Pas de Calais גיברלטר ובאב אל מנדב – רצועה צרה של מימי חופין , ( contiguous zone ) שרוחבה לא יעלה על שלושה מילין ימיים . יתר על כן , חופש המעבר לכל כלי השיט היה אינטרס חיוני בעבורן . השליטה במצרים חשובים אחרים הוסדרה באמנות . כאלה הם למשל המצרים התורכיים , שמאפשרים גישה בין הים השחור לים התיכון , המצרים הדניים , שמאפשרים גישה לים הבלטי , ומצרי מגלן בקצה הדרומי של יבשה אמריקה , שמחברים את האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט . מצרים אחרים בעמדה דומה לא עוררו בעיה בינלאומית רצינית חוץ ממצרי טיראן ומפרץ עקבה , כמו שייראה להלן . ההסכמה להרחיב את מימי החופין , לצד קבלת עצמאות של מדינות חוף ומדינות ארכיפלגיות רבות , שינתה את מצב העניינים הזה מן הקצה אל הקצה ונוצר הכרח לפרש מחדש את המשטר המשפטי כך שיבטיח , לצד הביטחון הנחוץ למדינות החוף , גם שכל נתיבי השיט הבינלאומיים החשובים יישארו פתוחים בכל עת למעבר חופשי ולתעופה של כלי שיט צבאיים ואזרחיים ו...
To the book |
|
|