שפקפקו במהימנות המקורות המקראיים . במאמר שכתב , ' הבקרת שהיא מבקרת ' , שנדפס ב - 1910 בכתב העת ' תחכמוני ' , עמד יעבץ על תפיסתו בדבר מהימנות המקרא ונוסח המסורה כנגד כל שאר המקורות : כל אומה שבעולם נאמנת להעיד על עצמה וישראל אינו נאמן ; כל ספר שבעולם בחזקת אמתתו הוא עומד , ובמקום שדברי מתרגמיו סותרים לדבריו , דבריהם נדחים ושלו קיימים ; ותורת ישראל אינה כן ובכל מקום שתרגום לועז הדיוט , יוני , סורי , כושי משתבש בשגגה , בזדון או במעל , הרי תרגום שתוקי אסופי זה נאמן בבית דין של הפרופיסורים , ותורתנו העברית הטהורה והתמימה , הנצורה והמשומרת באמונה רבה מאין כמוה , אינה נאמנת . כל ענין שבעולם נדון על פי רבו ועל פי כללו , על פי עקרו ועל פי קבעו , והיהדות אינה נדונה , אלא על פי מעוטה ועל פי פרטה , דוקא על פי הטפל ועל פי העראי שבה ; כל לשון שבעולם נדונה על פי טבעה ועל פי רוחה ; ולשוננו העברית , שבה נכתבה תורתנו ושטיבה המיוחד לה היא הנאמן בכל פותרי המקרא , אינה נדונה על פי עצמה , כי אם על פי לשונות אחרות אשר דרכיה רחקו מהן . [ ... ] סוף דבר ישראל פסול לעדות , תורתו פסולה , לשונה פסולה ורק האחרים הם...
To the book