פרק שני: אסטרטגיות של תגובה אורתודוקסית ל'מדע היהדות'

א . התנגדות אורתודוקסית ניצניו של הזרם האורתודוקסי ביהדות הופיעו כבר במחצית השנייה של המאה הי " ח , והתבטאו במאבקים של רבנים , שחשו את עצמם נציגי הרוב הלגיטימי של היהדות , בתנועת ההשכלה היהודית , שהחלה לצבור תנופה , והם זיהו אותה כמסכנת את המסורת . בראשית המאה הי " ט החל הזרם הזה להתגבש מבחינה ארגונית בבחינת ראקציה לתיקונים המוקדמים של הרפורמים . האורתודוקסיה שללה את סטיית המתקנים המודרנים וראתה את עצמה כשומרת היהדות הטרום - מודרנית . יעקב כץ ומשה סמט עמדו על כך שהאורתודוקסיה שמקורה באשכנז היא חידוש היסטורי , בייחוד בנטייתה להיבדל וליצור קהילות נפרדות כשאין ידה על העליונה , בנטייתה להתנזר מן החינוך המודרני הכללי ובנטייתה להחמיר בפסיקת ההלכה ובדבקות במנהגים . מתוך הזרם הזה בלטה אישיותו של הרב משה סופר , שהנהיג את המאבק בתיקונים בדת וטבע את הכלל התאולוגי ' חדש אסור מן התורה ' , כלל שלא כל האורתודוקסים הסכימו לתוקפו . לדעתו בדורות אלו , שנפרצו בהם גדרי המסורת , מדיניות הפסיקה צריכה להיות של דבקות בנושנות . לאחר מותו הלכה ונוצרה בהונגריה בקרב אחדים מתלמידיו תופעה ייחודית של קנאות דתית אנטי...  To the book