|
|
הגותו של רבי יהודה הלוי ( ריה " ל ) כולה שירה , ושירתו כולה רעיון . השילוב של קסם סגנוני יוצא דופן ומשמעות רעיונית מאפיין את יצירתו של ריה״ל גם ללא זיקה לוויכוח האקדמי על עצם קיומה של זיקה בין השירה להגות . מאז הופיע ריה " ל בשמי השירה העברית , ביקשו רבים וטובים לעמוד על קסמה המיוחד של שירתו . רבות נכתב בעניין מאז תיאורו של יוסף אבן אלכתוש את ריה " ל כ״תמצית ארצנו ומשמעותה , מעוזנו ומנהיגנו , החכם הנכבד , החסיד , היחיד בדורו , המושלם ר׳ יהודה בן הלוי ש״צ״ . ובימינו כתב עזרא פליישר : ״כשאתה קורא בפיוטי ריה״ל יש שאתה נגרר אחרי התנועה המופלאה הזאת כמו אחרי כישוף , אתה שוכח את המלים ואת משמעותן , את הרעיונות שהן מבקשות לגלם , ואתה מקשיב רק למלודיה העילאית , הערטילאית , של הצלילים המתמזגים זה בזה בהרמוניה שכמו אינה מן העולם הזה״ . דומה שהחידה לא זכתה לפתרון מלא וכל מאמר ראוי על שירת ריה״ל מגלה קורטוב מאותה גדולה . ריה״ל חי חיי אמן . הוא נדד מספרד הנוצרית לספרד המוסלמית וחוזר חלילה , מעיר לעיר ומחצר לחצר . הוא חיבר שירים באירועים משפחתיים וחברתיים של שועים ונגידים , נמנה עם חוגי משוררים ומשכ...
To the book |
|
|