א . ' שחרית ' ( = התחלת הכתיבה ) תל אביב תשל״ט על איוב שמענו בעיירתנו , ואותו הכרנו וחשנו . כאבנו את כאביו , האזנו לטענותיו ועקבנו אחרי מענהו לחבריו שבאו לנחמו : ׳ויען איוב ויאמר׳ ... ארבעים ושניים פרקי איוב הדהדו בבית הכנסת שלנו ׳צלאת בלו בן יחיא׳ ( בית הכנסת על שם מכלוף בן יחיא נזרי ) מדי שנה בשנה , בשש הפסקות של שבתות , משבת קרח ועד שבת שלפני תשעה באב , משעת הערביים ועד לתפילת מנחה של שבת . הקריין המסורתי המשמיע את ייסורי איוב ורוב צרותיו , פצעיו וכאביו , הוא בא ענא , כינוי חיבה עממי בלשוננו לשם מסעוד , במשמע מאושר , וחברו ׳ולאשר אמר׳ . בא ענא נהג לשבת בבית הכנסת בשבת בשעת קריאת איוב , כשהוא שכוב חצי אפרקדן על ספסל וגבו נשען על כרית , כמנהג יהודינו השלווים . בידיו המקבילות לרגליו המורמות החזיק את הספר ׳ארבעה גביעים׳ ובו קרא בספר איוב ׳אחד מקרא ואחד עבראן׳ , כלשונו של משה בר אשר . הייתה זו יותר משעה של קורת רוח שאמורה הייתה לנשות ממנו את כל עמלו אשר עמל בימות השבוע . מפעם לפעם הצטרף אליו איש זה או אחר מן הנוכחים , כאילו לנחם ולהתנחם , אך הקורא המרכזי הזכור לי ביותר היה בא ענא , שקרא...
To the book