ימי ספירת העומר הם במקורם ימים חגיגיים המחברים בין פסח לשבועות , ונחשבים מעין חול מועד ממושך . בעקבות מותם של תלמידי ר׳ עקיבא נוסף לימים אלה גם ממד של אבלות עד ל״ג בעומר . אולם בתאפילאלת אווירת האבל אינה מסתיימת ביום זה שבו פסקה המגפה שגרמה למותם של תלמידי ר׳ עקיבא . אווירת הדין המתוחה נמשכת עד שבועות , ומוסברת על פי הקבלה בהתגברות החיצוניים בתקופה זו על הקדושה וחיזוק אחיזתם בה . לפיכך נמנעים מכל ביטוי של שמחה בכל הימים האלה . תקופה זו מתאפיינת גם בנוהג הקריאה של ששת הפרקים של מסכת אבות בליווי שרח ערבי פילאלי , וכן בהילולות של ר׳ מאיר בעל הנס ור׳ שמעון בר יוחאי . הפרק עשיר בההדרה של טקסטים ובמרכזם מהדורת השרח הפילאלי לפרקי אבות וההדרתם של כמה פיוטים : הראשון הפותח את הפרק הוא הפיוט ׳שירו לאל בשירה׳ לספירת העומר המושר בלילה הראשון לספירה ; בהמשך הפיוט העממי בדיאלקט הערבי מאת ר׳ שמחון מארפוד לכבוד ר׳ מאיר בעל הנס , מלווה בנוסח עברי ובמבוא המתמקד בכוחו הנסי של ר׳ מאיר ובהצלת אחות אשתו ברוריה ממקום שביה ; הפיוט ׳מזמור שיר פי יביע׳ מאת ר׳ מאיר אביחצירא לכבוד רשב״י והפיוט ׳ארוממך אודה שמך׳ מ...
To the book