פרק רביעי

וניתן ליצור היקף מלאכותי שלא יגרום לטמא את הבצק ( לעיל פ " ב מ " ח ) . לעיל פ " א מ "ט ראינו שבנושא של המשנה יש מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל , ומשנתנו כבית שמאי . המשנה גם מניחה שהפרשת חלה היא מהבצק , כדעת רבי יוחנן בן נורי ( ראו פירושנו לעיל , פ " ג מ " א ) , על כן יש להשאיר את הבצק המשמש כחלה כבצק עד שיסרח . אבל לשיטת רבי עקיבא מפרישים חלה מלחם אפוי ואפשר להשאיר את הלחם המיועד לחלה עד שיעלה עובש ; לחם שלם אינו מסריח אלא הופך לניקודים , עובש ושאר נזקים דומים . כאמור , משנתנו היא פתרון לעמי הארץ הרוצים להפריש חלה בטהרה . אלא שפתרון זה הוא רק לחלת דמאי , כלומר לכיכר שאין ידוע אם הורמה חלתה . אבל לשיטת בית שמאי זהו פתרון לכל הרמת חלה בתנאי טומאה . לא מן הנמנע שבראשיתו של דבר הוצע הפתרון לכול , כשיטת בית שמאי , ורק בשלב שני צומצם למקרה נדיר של חלת דמאי , כדי שיתאים גם לבית הלל . היו מפרשים , כבעל מלאכת שלמה ואחרים , שהסבירו שחלת דמאי היא חלה שעם הארץ אפה אותה ועמי הארץ חשודים על החלה . פירוש זה בא מתוך ההיקש לפרות דמאי באופן כללי , שהם פרות בידי עם הארץ וספק אם הופרשו מהם מעשרות . ברם , כ...  To the book