הסוגיה השנייה שנידונה במאמר ׳רעיונות על התפילה׳ היא הלגיטימציה להתפלל וסדר התפילה ) שבח ובקשה ( . בסוגיית הלגיטימציה הציג הרי״ד מושג מפתח בדיוניו ההלכתיים על התפילה : המתיר . כדי להתפלל לקב״ה יש צורך בהיתר , בהרשאה . הוא הביא שורה של נימוקים תודעתיים המאפשרים את עצם העמידה לפני האל . בסוגיית סדר התפילה גזר את הקדמת השבח לבקשה מתוך ניתוח המעמד לפני האל . לדידו של הרי״ד המעמד לפני האל בתפילה נתמך בגישת הרמב״ם , שלפיה התפילה היא ציווי תורה ; וכבר עמד הרי״ד על משמעות ההכרעה המימונית הזו כפי שראינו בפרק הקודם . הבנה מלאה של סוגיות אלה מחייבת להידרש לשיעוריו ההלכתיים של הרי״ד ; ובמיוחד ניתוח היתר העמידה לפני האל מוביל אותנו לתחום ההלכתי בהגותו של הרי״ד , תחום שהוא בעל מתודות שונות מהתחומים הקודמים שעסקנו בהם . נשוב ונקבע : אין חולק על העובדה שהממד הרעיוני והחווייתי של התפילה העסיק את דעתו של הרי״ד . אולם הרי״ד גילה עניין רב , ויש שיאמרו שזהו העניין המרכזי , בבחינה הצורנית ההלכתית והלמדנית של התפילה , כלומר בעצם היותה סוגיה הלכתית ופרקטית מובהקת . הרי״ד לא היסס לגייס את כושרו הלמדני האנליטי ל...
To the book