פרק רביעי תודעת התפילה: תהליך ההתגבשות

הבין סובייקטיבית עם הזולת נדונה לכישלון . כולם נטשו את המתפלל . אדם חש בבדידות קיומית , והתפילה מיועדת לגורם היחיד שהתקשורת עמו קיימת , לפחות מצד המתפלל , הקב״ה . התפילה אף גורמת לאדם להתוודע לקיומו הפנימי . במידה רבה התפילה מעמתת את האדם עם עצמיותו . מאחר שכל אדם מתעמת מול עצמיות ייחודית , הרי שחוויית המשבר נחווית גם בדרך ייחודית . עובדה קיומית זו היא מקור לסבל ולהתייסרות , משום שהייחודיות איננה מאפשרת מבע מובן . וכאן מקומה של התפילה . מאחר שהבדידות המבנית הקיומית איננה טרנזיטיבית בשפה המתקשרת , הרי רק התפילה מאפשרת את המבע הראוי . כמו בעל המזמור הנזכר בסוף הפסקה דלעיל כך גם המתפלל מגלה שלושה גילויים על סגוליותה של התפילה : ) א ( התפילה מאפשרת התוודעות לעצמיות ) היחיד מוצא עצמו במעמקים ( . ) ב ( התפילה מאפשרת פנייה לאלוהים ) לשפוך תלונה לפני האל ( . ) ג ( התפילה מאפשרת את המבע ) לדבר על ייסורים ( . בחיבורים אחרים ניסח הרי״ד את כוחה של התפילה בסגנון פיוטי . התפילה ׳מקדשת את התבוסה , גואלת את היגון ומרוממת אותו לדרגת קורבן׳ . מאחר שהמשבר הקיומי הוא נתון , הרי שתפילה מאפשרת לשאת אותו . ׳...  To the book