ציונות ללא תנאי

עם הניצול הרביעי , יורד הים : " וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו " . אולם לא בזה מסתיים הפרק . מיד לאחר הפסוקים על ארבעת הניצולים , אשר כל אחד מהם אומר תודה בדרכו הוא , ממשיך הפרק לסיפור אחר על עליות ומורדות . הסיפור פותח בתיאור נפילה של היישוב : " ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון " . מיד לאחר מכן בא תיאור על גאולה : " ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למצאי מים . ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב : ויזרוע שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה " . ברם , לאחר התיאור הגאולי של קבוץ הרעבים לארצם מופיעה שוב הידרדרות : " וימעטו וישחו מעצר רעה ויגון ... ויתעם בתהו לא דרך " , ושוב עליה : " וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות " . דומני שהמסר הטמון בחלקו המסיים של פרק ק " ז הוא חד ורלוונטי . לאדם הפרטי קל להכיר בנסו . ישנם המודים " כי " וישנם המשכילים להודות ללא תנאי רק כי " טוב להודות לה '" , אך על כל פנים , מוטיב ההודאה קיים : " יודו לה ' חסדו ונפלאותיו לבני אדם " . ברם כאשר בציבור עסקינן , יש נטייה לשכוח את הצורך בהכרת הטוב . בקטע המסיים את הפרק , העוסק בגאולה ציבורית , לא מופיעה ולו פעם אחת המילה " ...  To the book