|
|
לא תכננתי להתמודד עם שכול , עם נפילתם ופציעתם של בוגריה הצעירים של מערכת החינוך , שבן - יום הפכו למגן האנושי של כולנו . פרק זה לא נוגע במישרין בסוגיות חינוכיות בהן עוסק ספרנו . אין בו תובנות חדשות על " למידה משמעותית " , אבל הוא מפגיש אותנו עם החיים במהותם , עם " חיים משמעותיים " . פרק זה מאפשר לנו להציץ לעולמם של יפי הבלורית והתואר , להתחבר לייסורי הנפש של מקבלי ההכרעות בישראל ולהתפלל שיבוא שלום לארץ . פרק זה מוקדש לזכרם של ההולכים , לרפואתם של הפצועים ולשלומן של המשפחות השכולו ת . ריצה על החוף בוקר יום שישי . אני רץ על שפת ימה של תל אביב , נוטף זיעה , מהרהר על הימים המורכבים שבאו עלינו . " צוק איתן " מפגיש אותי עם שורה ארוכה ש ל החלטות שלא הייתי מוכן לקראתן . המסלול המוכר מאפשר לעצום את העיניים , לתת לזיעה לנקות את הכאבים הגדולים , ליישר קיפולי לב , להרהר . החוויות מהערב שלפני צפות ועולות . ביקרתי בביתה של אחת המשפחות השכולות . בנה נהרג ברכב האש , והאם צועקת עלי . יש לה טענות , ואני מייצג את המדינה . הרכנתי ראש , השפלתי מבט . הקשבתי , נתתי למילים שלה לצרוב את נשמתי . סוג של שתיקה , ה...
To the book |
|
|