פרק תשיעי רק בגלל הרוח

האומנם גיבורי תרבות ? " נראה שהמוסר לא בא בחיוך , כמו דוד עם סוכריות " ( אהרן שבתאי ) . השורה הצורבת הזו מספרת את הסיפור של הרוח הגדולה . קשה להביא אותה לרחובה של עיר , להפוך אותה לנחלת הכלל . ההמונים אוהבים כשמחלקים להם סוכריות ולא כשמאתגרים אותם עם שאלות . טוב לשוחח על דיאלוג ועל חירות המחשבה , אבל חלקים הולכים וגדלים מבקשים תכנים פשטניים , המהווים מרפא לנפש עייפה ממרוץ חיים , המבקש שקט משאלות קיומיות וחולם על שלווה סטואית נטולת מחויבויות . אני נוהג במכונית נוחה בשעה שבחוץ שורר מזג או ויר בהחלט לא נוח - האורות המוחזרים על ידי המדרכה הרטובה מרצדים ומבלבלים , והתנועה כבדה בשני הכיוונים . החלונות סגורים עד הסוף , כך שהרעש המעצבן של הצופרים , חריקת הבלמים וההילוכים נשאר בחוץ . בקרת האקלים האוטומטית של המכונית יוצרת אווירה מלאכותית ונפלאה של שלווה ונוחות , בשעה שמכשיר ה - C . D משמיע , בשקט , באמצעות ארבעת הרמקולים של מערכת הסטריאו , את הקטע המוזיקאלי האהוב עלי והמטרונום הבלתי פוסק של המגבים מקיש בקצב עמום משלו . לרגע - ויותר מזה - נעלם מתודעתי לחלוטין העולם הסוער שמחוץ למכונית . אינני מו...  To the book