פרק ראשון היום הראשון ללימודים

כניסה למקדש יש משהו מרגש ביום הראשון ללימודים . כשהייתי מנהל בית ספר נהגתי ללכת מדי שנה , לפני תחילת שנת הלימודים , לקנות בגד חדש . היום הראשון ללימודים היה עבורי כמו חתונה , כמו מסיבה . אני זוכר א ת אותו מוצאי שבת . נכנסתי לבית הספר שניהלתי וראיתי שהוא נקי - אבל לא כל הכיסאות בכיתות היו מאותו סוג , וחלק מהתמונות לא נתלו . עד ארבע לפנות בוקר סידרתי כיסאות ותליתי תמונות , רק כדי שהיום הראשון ישדר חגיגיות . שקירות בית הספר יזמינו את כולם ללמוד . משום שבשבילי , החזרה לבית הספר היא כמו כניסה למקדש . בית הספר הוא נשמת האומה וקודש הקודשים של המציאות , ומי שבא בשעריו , צריך לבוא במיטב מחלצותיו . אנחנו חייבים לשדר מידה רבה של רצינות , של הוד והדר . כמנהל , החזקתי בחדרי מכונת גילוח ואפטר שייב . הוצאתי את המכונה מהמגירה כאשר אחד המחנכים הגיע מרושל , לא מגולח . הרגשתי שמורה מוזנח משדר משהו לא רציני . לא מכבד . הופעתו מעידה עליו ועל הדרך שבה הוא תופס את תפקידו , ובעיקר , היא מייצרת אווירה לא טובה . מדברים הרבה על תלבושת אחידה לתלמידים , כזו שתייצר אווירה חינוכית ראויה , שתקטין פערים , תצמצם את הופ...  To the book