פרק ב העידן היצירתי התלמודי ושקיעתו

מבין חכמי כל הדורות , התבצר מקום מיוחד לחכמי הדורות שמחורבן הבית השני ועד למאה הרביעית שלספירה . אלה מכונים בפי היהודים לדורותיהם " חכמים " סתם , או " חכמינו זיכרונם לברכה " ( חז " ל ) . רבים מהם מוזכרים ומוכרים עד היום הזה : ר ' עקיבא , עמוד התורה שנקשרו סביבו אגדות רבות , ותלמידו ר ' שמעון בר - יוחאי ; רבן יוחנן בן זכאי , מייסד המרכז ביבנה , ורבי , הלוא הוא ר ' יהודה הנשיא , המנהיג הגדול שערך את המשנה ; רב , גדול אמוראי בבל בדור הראשון , ושמואל , בר - הפלוגתא שלו ; הלל ושמאי , אבות האסכולות האינטלקטואליות ( ה " בתים "); רבי יוחנן , יוצר התלמוד הירושלמי , וחברו - יריבו " ריש לקיש " , החוזר בתשובה המפורסם ; רב נחמן , הדיין הבבלי התקיף , ורב הונא , תלמידו הגדול של רב ; ר ' חנינא בן דוסא , החסיד בעל הנפלאות , ור ' ישמעאל , האנושי ומאיר הפנים . אין זה מקרה שאנו מכירים את שמות חכמי הדורות ההם יותר משאנו מכירים את חכמי הדורות שלפניהם ושלאחריהם . שתי סיבות לדבר : האחת היא שתקופתם היתה תקופת פריחה ויצירה מופלאה של התורה שבעל - פה . השנייה היא שלא היה לה המשך ישיר : תקופה זו " הוקפאה " , הונצח...  To the book