פרק א תורה שבעל-פה בין התגלות לתרבות

אתה רשאי לעבור על גזרתי " . בדרך דומה נדונה פרשת העקידה , שבה הציווי השרירותי נראה כסותר את כל התובנה המוסרית האנושית , ואף את תכני התורה עצמם . היוצא מן הכלל מעיד על הכלל : המצוות מתאימות לתבונה ולמוסר האנושיים ובאים להעצים אותם , להקל את חיפוש הדרך ואת בחירת האמצעים הנכונים . כיוון שכך , המצוות מקיימות דיאלוג מתמיד הן עם השכל והן עם המצפון האנושי . האופן שבו מסבירה התורה מצוות רבות הוא שיח שכלי - לוגי מובהק , רחוק מערפל מיסטי או משרירות . הציפייה ממקיימי המצוות היא להפעיל אותן תוך שימוש ביושרתם ובמצפונם , כפי שניכר למשל בביטוי " ויראת מאלהיך " , המופיע במצוות רבות שבין אדם לחברו , ונועד להזהיר את האדם מפני התחמקות מקיום המצווה ברוחה המקורית . עצם אופיו של העם היהודי , כעם " קשה עורף " , וכחן ודעתן , אינו אופי נוח למי שרוצה לתת תורה שרירותית שתישמר בקפדנות טקסית . עמים אחרים , הן במערב והן במזרח , מצטיינים לאין ערוך בשמירה קפדנית של מסורות וחוקים , בלא עקיפות ובלא התחכמויות . בין שהתורה משקפת את אופיו של העם היהודי , ובין שהעם היהודי נוצר ונבחר לשאת את התורה - ההתאמה ביניהם מלמדת שהתו...  To the book