|
|
צבאות אינם מתכוננים למלחמה האחרונה , אלא מתכוננים בדרך כלל למלחמה הלא נכונה . גנרל בדימוס סר רופרט סמית הזיכרון הישראלי קצר , על אחת כמה וכמה במה שנוגע למערכות צבאיות . היוצא מן הכלל , מלחמת יום הכיפורים - שיותר מארבעים שנה אחריה עדיין יוצאים מדי שנה כמה ספרים העוסקים בה - מעיד על הכלל : זו היתה המלחמה האחרונה של הקולקטיב הישראלי במובנו הקלאסי , שבו כל העם צבא . מאות אלפי חיילים בסדיר ובמילואים השתתפו בה , אלפי ההרוגים ועשרות אלפי הפצועים באו מכל יישוב , כמעט מכל שכונה . בהקשר אחר , חשוב לא פחות , מלחמת יום הכיפורים היתה המלחמה ה " קלאסית " האחרונה . למרות ההפתעה הקשה בתחילתה , באו בה לידי ביטוי מושגי היסוד של תפיסת הביטחון בישראל , תפיסתה הבסיסית על העולם שסביבנו ומקומה של הפעולה הצבאית במדיניותה . בתודעה הקולקטיבית , וכך גם בפועל , זו היתה מלחמת מגן שבה הותקפנו על ידי שני צבאות סדירים , לחמנו כדי להפוך את תמונת המערכה לטובתנו , ולאחר הפסקת אש חד - משמעית הגענו להסדרה מוחשית . מן המחסה הרגשי הבטוח הזה , אפשר לנתח פעם אחר פעם את המחדל המודיעיני , את סימני השאלה המדיניים וסוגיות בהפעלת ...
To the book |
|
|