גאולה של רוכבי אופניים

נקודה , אייר תשנ " ג , מאי 1993 אני מסתכל במעגלי הכחול לבן הרוקדים ואני יכול לשמוע את סבא אומר שוב : ימות המשיח , ימות המשיח . אבל הפעם , משום מה , הדמעות שלו מרטיבות את העיניים שלי בשנים האחרונות , בליל כ " ח באייר , אני הולך ל " בית אורות " בהר הצופים , לפגוש את סבא שלי . למטה ברחבה הנוער רוקד בכחול לבן , ואני עומד מעליהם מעל מרפסת האבן הישנה , ומדבר עם סבא שלי , שהלך לעולמו לפני שנים רבות . אולי אני צריך להקדים ולספר עליו איזה דבר קטן . כשהייתי בגן , באחת השנים הראשונות של המדינה , יצאנו לתהלוכת נטיעות בט " ו בשבט . כל ילד החזיק שתיל אורן ודגל ישראל קטן , הסתדרנו בזוגות וצעדנו על המדרכה ברחוב גאולה בירושלים , ואני כבר לא זוכר לאן . אנשים עמדו בצד ומחאו לנו כפיים , והייתי גאה מאוד . פתאום ראיתי בין האנשים את סבא שלי . עזבתי את השורה ורצתי אליו , ואז גיליתי לתדהמתי שסבא בוכה . הדמעות ממש נשפכו על הזקן שלו , והוא הסתכל על הילדים , על הדגלים ועל השתילים , בכה כמו ילד ואמר : ימות המשיח - ימות המשיח - ימות המשיח . אני מצדי בכלל לא הבנתי מה התרחש ומדוע , אבל היום אני חושב שאולי זה היה הרגע...  To the book