כששונאי המיעוט הם נושאי הקדמה

ידיעות אחרונות , ב ' בתמוז תשנ " ו , 19 . 6 . 1996 ישראל החילונית מציעה לדתיים עסקה לא הוגנת ולא דמוקרטית : " אני , בבית שלי , אנהג בהתאם לאמונתי , ואתה בבית שלך תנהג בהתאם לאמונתך . הרחוב כמובן כולו שלי " כצפוי עולות מן השמאל הישראלי תגובות של חרדה וזעזוע מתוצאות הבחירות . אבל שלא כצפוי , לא ניצחון נתניהו הוא הגורם המרכזי לביטויי הפחד והייאוש , אלא עליית כוחן של המפלגות הדתיות . יש משהו מקומם ביללה הזאת של הרוב החזק והשבע , הרואה אסון בהצלחה צנועה של המיעוט , ומתאר אותה במונחים של סוף העולם . אבל זאת תופעה אופיינית לשונאי מיעוטים בכל מקום . גם שונאי השחורים באמריקה , גם שונאי היהודים באירופה , גם שונאי הערבים אצלנו , אינם מודים בשנאתם , והם נוטים לתרגם אותה למונחים של פחד בלתי רציונלי , כאילו כל עלייה קטנה בכוחו של המיעוט היא בהכרח השתלטות כוללת שתהפוך לגיהינום את חייו המהוגנים של ארצ ' י בנקר המסכן . אלא שבכל מקום אחר , הארצ ' י בנקרים והז ' ירינובסקים למיניהם לפחות יודעים שהם נחשבים לבחורים הרעים , וכל ליברל ומתקדם מתרחק מהם . ואצלנו , שונאי המיעוט החרדי משוכנעים שהם נושאי דגל הקדמה...  To the book