לגלם את ה ' אנחנו ' - ובואו נודה : את האשכנזי השמאלי האליטיסטי הכועס - היה נקי מכל שמץ התנשאות , והעביר את המסר המר באופן כל כך אנושי , שהוא הפך מתוק בלי ללכת לאיבוד . וזה קשור לארבעה בנובמבר וזה קשור - תסלחו לי על המעבר החד - גם לארבעה בנובמבר שמתרגש עלינו השבוע , אחרי שכבר היה יום זיכרון אחד לרצח רבין בשבוע שעבר . היום השני , כידוע , לא מבטא איזה צורך בהתרפקות נוספת . הוא מבטא התרסה . הוא אומר : לא טוב לנו ביום הזיכרון הממלכתי , המדינה והדגל והתאריך העברי מפריעים לנו לחוות מחדש את הזעם הקדוש והמר שלנו . אנחנו רוצים יום זיכרון שבטי , מפריד , רע ומר . אי אפשר כמובן לצפות שיום כזה לא יהיה יום מר , אבל לא היה הכרחי לעשות אותו כל כך רע . התמונות המופיעות בעמודים האלה , שצולמו בידי אמנון לורד בימים שאחרי הרצח , מתארות את רגעי ההתהוות הראשונים של זכרון הרצח ושל מקום הזיכרון . מישהו כתב על הקיר " כיכר רבין " הרבה לפני שהיא נקראה כך באופן רשמי . אפשר לראות שם זעזוע עמוק , צער גדול , ואיזה תום ספונטני . אפשר לראות גם את ניצני הזעם הקדוש , אבל השנאה עדיין לא נמצאת שם . מאוחר יותר היא פרצה כמו מ...
To the book