באתי מירושלים

ט ' בטבת תשס " ט , 5 . 1 . 2009 רשימת - הכנה שהכין אורי אליצור לקראת נאום התודה שלו בטקס קבלת פרס סוקולוב לעיתונות . * ילדות בהר נבו ימי ילדותי עברו עליי בירושלים של שנות החמישים , ואני לא מתגעגע אליהם . בניגוד לטרנד הנוסטלגי , ירושלים שלי היתה עיירה קטנה עייפה ומוזנחת , מלאה מגרשים ריקים , קוצים וגרוטאות . אני לא זוכר תחושה חגיגית של " בלב הּ חומה " , אלא שטח הפקר וגדרות תיל חלודים , הרבה הריסות של בתים ישנים , ועוד יותר הרבה שלדים של בתים חדשים שמישהו התחיל לבנות ולא היה לו כוח לסיים . כמו ילדים עניים של עיר נמל שיורדים לחוף להסתכל בספינות שלעולם לא נפליג בהן , היינו נמשכים אל הגדרות של מעבר מנדלבאום , ובוהים בפלא של אנשי או " ם וצליינים שעוברים ל " שם " . והכול היה אסור . בלתי אפשרי . ארץ האויב . מה שנשאר בי מירושלים ההיא הוא הכמיהה הענקית הזאת , כמיהה ילדותית ענקית , מין תחושת הר נבו , לכל מה שמעבר לגדרות , יחד עם נוף ההרים והסלעים , ועם שנאה לגדרות הפרדה ולחומות מסתירות . כל זה הטביע את חותמו על מהלך החיים שלי ועל הקול שעולה מהכתיבה שלי . * פרס סוקולוב לעיתונות מוענק מטעם עיריית תל...  To the book