המשך פרק ט: כבני כשיים אתם לי

מידת הדין מעמידה את עמוס בתמיהה קשה כלפי שמים . וכך נולדה הנבואה הקשה שבה ישראל אינם אלא אחת מהאומות של הקב " ה , ברצונו מקרבם וברצונו מרחקם : הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם ה ' הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר . הנה עיני אדני ה ' בממלכה החטאה והשמדתי אתה מעל פני האדמה אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב נאם ה ' . כי הנה אנכי מצוה והנעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ . בחרב ימותו כל חטאי עמי האמרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה ( ט , ז - י ) . נבואה זו עוררה את כל הפרשנים , ישנים וחדשים , לדיון מרתק על הגדרת ישראל " כבני כושיים " . קשה להניח שהנביא " ויתר" על מעמדם הנבדל של ישראל מכל אומות העולם . נראה יותר שזו צעקתו נוכח נבואת האנך והסתלקותו של האלוהים מישראל . הנביא מתאר את מידת הדין המחפשת את הממלכה החטאה כדי להשמידה אך גם מבטיחה " כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב " . עמוס מעצים את הכאב שבחורבן ובוכה על מותם בחרב של כל החוטאים המכחישים את הדין הקרב לבוא - " האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה " . . 36 ראו ר ' נגה , " הלא כבני כושיים ...  To the book