חלק ב אשפוז

מנסים לענות , אך לא בטוחים שקולנו נשמע . היא נכנסת למחלקה ואנו נשארים בחוץ לראות אם היא תירגע ונוכל להמשיך בביקור הקצוב והיקר . נגה ממשיכה לצעוק ואין ברירה אלא להחזיק אותה ולהכניסה בכוח למקום סגור ומבודד . אנו מתבוננים בה מבחוץ דרך קיר הזכוכית . היא נאבקת באחות ובמדריך , אך גם בוכה ואומרת , " אני לא יכולה , אני לא יכולה . " היא רועדת כולה . מצד אחד היא נאבקת ונלחמת על חייה ומצד שני היא מבקשת שיעזרו לה להשתלט על עצמה . נגה מוכנסת לחדרה . היא נעולה ובת שירות יושבת ליד הדלת . אנחנו מחכים בחוץ . הכול חוזר . המראה הזה מלפני שלושה חודשים . כך בדיוק הבאנו אותה לכאן . איפה ההתקדמות ? הכול חזר לנקודת ההתחלה . אכזבה גדולה . פחד . האם כל הצעדים הקטנים שעשתה ירדו לטמיון ? האם העמל הרב שהשקיעה בהתקדמות האטית כל כך היה לשווא ? האם הנפילה הזאת תפיל אותה שוב למטה אל הייאוש ? האחות , אחראית המשמרת , מגיעה אלינו ומנסה להרגיע אותנו , " אל דאגה , היא תירגע , זה קורה . בעוד כמה דקות נבדוק אם היא נרגעה ונשאל אותה אם היא רוצה להיפרד מכם ולומר לכם לילה טוב . אחר כך תלכו , אין לכם מה לחכות . ייקח זמן עד שהיא ת...  To the book