|
|
על מה שאין לדבר עליו , על אודותיו יש לשתוק . ( לודוויג ויטגנשטיין ) הצעד הבא שלנו בתיאור המטוטלת ההיסטורית בין רציונליזם לאמפיריציזם , מביא אותנו כבר למאה העשרים . כפי שראינו , גם אחרי קאנט המשבר עדיין בתוקפו . האמפיריציזם הולך ומצטמצם לאור הביקורת של ברקלי ושל יום , ובעצם לא מספק את הסחורה . עדיין אין בידינו אותו בסיס נכסף לחשיבה היומיומית שלנו , כלומר להכללות ולאנלוגיות שאנחנו מבצעים כל העת בכל תחומי החשיבה והחיים . בתחילת המאה העשרים האמפיריציזם זכה לעדנה מחודשת כשנעטף בצורה הדוקה במעטפת רציונליסטית , אבל במבט נוסף קל לראות שבסך הכול מדובר כאן בהמשך תהליך הצמצום שבו החל דיוויד יום . כוונתי כאן לאוסף הגישות המכונות פוזיטיביזם . הפוזיטיביזם הוא מכלול של עמדות והוגים שגרסו כי הטבע כולו נגיש לחקירה המדעית , ובמסגרתה מה שניתן לקבל הוא רק טענות מוגדרות היטב שיש להן אישור תצפיתי - חושי ישיר או הוכחה לוגית תקפה מכוח עובדות תצפיתיות כאלה . אחד הביטויים המובהקים של הגישה הזאת הוא המשפט שבו מסיים לודוויג ויטגנשטיין ( שבגרסתו המוקדמת היה מהוגיו הבולטים של הפוזיטיביזם ) את הטרקטטוס שלו : " על מה...
To the book |
|
|