" מעל פסגת הר הצופים .,. הקול הראשון נשמע עדיין רועד קמעה ומהוסס , אך במהרה הצטרף אליו קול נוסף , ברור יותר ובוטח - " שלום לך ירושלים . " / לא נותרו עוד כל ספקות , שבעה קולות , חמישה עשר , ושלושים י - אלפי גולים מקצות כל תבל " , " השירה גאתה - " נושאים אליך עיניים ,., " השירה עלתה מתוך אפרכסת הטלפון , אך נראה היה כי צליליה מגיעים גם ממרחק , הטלפון שר , עמדות הבטון שרו . האורנים הגבוהים , עתירי הצמרת , בני עשרות השנים , המשוריינים הנושנים , עצי הארז , מעבדות המחקר הנטושות והמא ו בקוה , הנשק הדרוך , הסלעים הכבדים , פרחי האירוס - כולם שרו : "באלפי ברכות היי ברוכה , מקדש מלך עיר מלוכה ,.. ירושלים , ירושלים , אני לא אזוז מפה " , " . רגעי הסכנה הגדולים ביותר בהר הצופים היו בעת עלייח השיירה להר , ויותר מכך - בעת רדתה ממנו , הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לירדן קבעו כי היות שהר הצופים הפך בתום מלחמת העצמאות בשנת 1949 לאי ישראלי מבודד המוקף כשטח ערבי , יש להקפיא את המצב כהר ולהשאירו כפי שהיה בתום הקרבות . על פי הסכמים אלה היתה יוצאת מירושלים מידי שבועיים אל הר הצופים שיירה של שני משוריינים שנותרו ...
To the book