א. יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר תשיעי, י, ב:

וכיוון שהבטחתי למסור את העניינים לכל פרטיהם , חשבתי לנחוץ לספר גם מה שמצאתי כתוב בספרי העברים על הנביא הזה . כי ציוהו אלוהים ללכת אל מלכות נינוה , ולכשיבוא אל עיר זו להכריז בה שעתידה היא לקפח את שלטונה . והנביא פחד ולא הלך , ( ולא עוד ) אלא שברח מפני אלהים לעיר יפו , וכשמצא ( שם ) ספינה ירד בה והפליג אל תרסוס של קיליקיה . ( בדרך ) קמה סערה חזקה מאוד והספינה היתה נתונה בסכנה לטבוע . והמלחים והקברניטים ובעל הספינה עצמו התפללו ונדרו זבחי תודה , אם ימלטו ( ממצולות ) הים . ורק יונה התכסה ושכב ולא עשה דבר כמעשי שאר האנשים לעיניו . וכשהלך הנחשול וגדל , והים געש יותר ויותר מחמת הרוחות , ( התחילו ) חושדים – מה שמתקבל על הדעת – שמא אשם אחד הנוסעים בסערה שקמה עליהם , והסכימו ביניהם ( להפיל ) גורל , כדי לדעת , מי הוא האיש . וכשהפילו גורל נפל על הנביא . שאלוהו מאין הוא ומה מעשהו . אמר , שהוא מגזע העברים ונביא לאל עליון ... וכן יעץ להם להשליכו אל הים , אם רצונם להימלט מסכנת השעה . שכן הוא האשם בסערה שקמה עליהם . בראשונה לא העזו ( לעשות זאת ) , משום שחשבו את הדבר לחטא להשליך איש זר שהפקיד את חייו ביד...  To the book