א. מדיניות המוסדות היהודיים

עור בסוף שנות ה 30 ראינו שהחדירה לנגב החלה ללבוש אופי מדיני לאומי . המטרה לא היתה ישוב מידי של השטחים אלא החזקתם כאדמה מוברח , תור שמירה עליהם מכל פגיעה בזכויות הבעלות עד שיגיע תורם להיכנס למעגל העיבוד והייצור , החדירה היתה מתלד רצון וצורך חיוני להרחיב מסגרתו של המםעל היהודי עקב החשש שהשלטונות בלונדון ובירושלים יוציאו חבלים אלו מתוזוס קעולתנו , חששות שאמנם נתאמתו במרוצת הזמן * דוגמה מובהקת לחוסר החישבות ממשית עד לשבות ה 40 היא נסת באר שבע התופסת שטת של 12 . 5 מיליון דונם , שרגל יהודי כמעט ולא דרכה בהם . במשך עשרות שנים נוסדה שם רק נקודת ישוב אתת . לאחר 1940 הלכה וגברה המגמה חבטחונית . כשנתקרבה שעת ההכרעה בדבר מעמדה המדיני של הארץ הגבירו היהודים את מאמציהם וכר הורחב במרץ רב , בין היתר , תהום הישוב היהודי בנגב . השיא היה בהקמת 11 הישובים בי 1946 כאשר המטרה היתה בראש וראשונה מדינית זאת למרות דבריו של הרצפלד הכותב יותר , מאוחר : נ " לכן , אם גם מישהו אמר אז שהעליה ל 11 הנקודות האלה היתה עליה פוליטית , אנו קובעים שזאת היתה עליה התישבותית . אנו דואגים לישיבת קבע במקומית הללו , לאפשרית לעמ...  To the book