א. השלטון התורכי בנגב

האזור הצחיח של דרום ארץ ישראל והנגב היה בכל התקופה העית ' מאנית עד לסוף המאה ה 19 אזור שליטה של שבטים בדוים . פתיחת תעלת סואץ ב 1869 הביאה להתערדדות ישובית מסוימת בנגב עצמו , אילם לתורכים לא היתה שליטה ממשית על האזור עד לתחילת המאה ה . 20 דורות על דורות ביקשו הפקידים התורכיים להטיל מרות על בתיי הנגב ללא הצלחה . את המיפנה הראשון ניתן לראות ב 1890 כאשר רוסתום פחה ( איש צבא תורכי שנשלח על ידי המושל הערתמאני בירושלים ) , עלה בראש צבא עונשין תורכי על הנגב לענוש את השקדים המקומיים על מלהמותיד " ס הרבות , שפך הדם ומסעות השוד שפשל בקרבם . מאו השתלטותו של רוסתום פתה על הנגב החלו התורכים לתת דעתם יותר על חבל ארץ זה - כשנח 1900 החליטו להפריד את שבטי הנגב ממחוז עזה ולתהום להם תחומי מחוז בפני עצמו כשכולנתם : ד הגברת כוח השלטון התורכי בקרבת הגבולות שבין ארץ ישראל וחצי הא סיני שהמשא ומתן על ייצובם התנהל אז בכל תוקפו . . 2 השפעה על הבדלים שיעברו להתישבוה קבע . . 3 הבטחת שלומה של ארץ ישראל הדרומית הגובלת בנגב , . 4 השגת תוספת למסי המחוז .  To the book