רון בלב ואת ביד

החפירה הארכיאולוגית היא עבודה קשה אך מרתקת , לפניך ריבוע של 4 x 4 מטרים , תחום בחוט מתוח שאין לחרוג ממנו . כל המתרחש בו מתועד בקפידה , אם שיחק לך המזל ובריבוע שלך ביצבץ שריד של מתקן כלשהו , אתה חושף אותו , מסמן את מקומו המדויק בתרשים שבידך אחר כך מצמיד לדלי תווית בצבע המיוער לכל ריבועי השטח ( לוקוס ) בו אתה חופר . בדלי זה מניחים כל חרס שנמצא בקטע הנחפר . במכוש יד קטן מפוררים בזהירות את העפה ואט אט נחשף השריד ההול ך ומתגלה . במקום זיז חד נגלית זווית של מלבן אבן גדול , כמו הכיור בפינת הבישול של היום . אז אתה מניח את המכושון וגורף במטאטא קטן את העפר התחוח אל תוך יעה ושופכו לדלי . כך מתמלא הדלי ואחריו עוד דלל וערד אחד עד שצריך לפנותם אל המריצה - כשזו מתמלאת צריך להסיעה אל הערמה שבקצה השדה , ערימת העפר הולכת וגובהה והריבועים הולכים ומעמיקים אט אט . אם חשפת את " הכיור " אותו פגשת לראשונה , אתה מחליף דלי ומעמיד לו תווית אחרת , שעליה מצוץ הקטע החדש שאתה מתחיל לחפור עכשיו , יש ריבועים משעממים , בהם אתה גורף עפר מאיזה חלל שהתמלא בסחף , רחוץ מחרסים אקראיים אינך מוצא דבר . אך ברבוע הסמוך , שרק מטר...  To the book