ההליכה ״ערום ויחף״ שימשה אמצעי ביד הנביא להשפיע על שומעיו או למשוך את תשומת לבם לדברי הלקח שנתכוון מעשה הסמל להורותם , כפי שניסח זאת אברבנאל : ״כי המעשים הנראים יתפעלו הלבבות מהם יותר מהדברים הנשמעים״ . כמה חוקרים סבורים שישעיהו אכן הלך חשוף ללא לבוש וללא נעליים – ״ערום ויחף״ בפועל ממש ולעיני הבריות , כתיאור מעשי האבל שמבצע מיכה : ״על זאת אספדה ואילילה אילכה שולל וערום״ ( א . ( 8 אולם פרשנים וחוקרים אחרים מניחים , שאין כוונת הכתובים לומר שישעיהו נצטווה ללכת ללא בגדים ממש , שהרי ״אם היה לשון ערום מורה על העדר כל מיני לבוש , מה צורך להזכיר אחריו – ויחף ? ״ ( שד״ל ) . הפרשנים סבורים שעירום מוחלט היה נוגד את הנורמה הלגיטימית בחברתו של הנביא , ולכן פירשו את הביטוי ״ערום ויחף״ בדרכים שונות : כך למשל סבור רש״י , בעקבות תרגום יונתן , שהנביא נצטווה ללכת ״בבגדים קרועים ובלואים , ולא ערום ממש״ . אחרים פירשו שישעיהו הלך ערום מן השק שפיתח , ויחף מן הנעל שחלץ , כי ״משפט הלשון הוא לקרוא ׳ערום׳ , מי שהוא מחוסר בגדים מבחוץ״ , היינו : בתקופה זו נצטווה ישעיהו ללכת כאבל או כשבוי , בלי בגדים עליונים . אנו ...
To the book