פרק שלישי

מוסיף שכל הכלים שנטמאים בכל טומאה ניתן להטבילם , כלומר " טעונים " אין משמעו שטובלים אותם , כמו ששנינו במשנה הקודמת , אלא שניתן לטבול אותם אם נטמאו . כך הוא מסביר את הכפילות במשנה , וגם את הנוהג שאין לו בסיס הלכתי . אנו הצענו לכך הסבר אחר לעיל . חוץ ממזבח הזהב – שעמד בהיכל , ומזבח הנחשת – שעמד בעזרת הכוהנים , מפני שהן כקרקע – שאינה מקבלת טומאה , דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מפני שהן מצופים – שני פירושים אמורים בבבלי . הסוגיה פותחת בשאלה : " אדרבה , כיון דמצופין נינהו מיטמאו ? אימא : וחכמים מטמאין מפני שהן מצופין " ( כז ע " א ) . התלמוד מציע ( " אימא " ) להגיה " מטמאין " במקום " אומרים " ומחליף טהור בטמא . הסוגיה מוסיפה : " ואיבעית אימא רבנן לרבי אליעזר קאמרי מאי דעתיך משום דמצופין , מיבטל בטיל צפויין גבייהו " . לפי פשוטם של דברים חכמים אומרים לרבי אליעזר שאין צורך לומר שהם כקרקע , אלא טעמו של ההיתר הוא שמזבח הזהב ומזבח הנחושת מצופים וציפוים בטל למזבח . הטומאה אינה נוגעת אלא בציפויים , והציפוי עצמו אינו מקבל טומאה . גם כאן המשנה מעניקה להלכה פירוש משפטי , ומותר להציע שלא רק משפט הלכתי ל...  To the book