פרק שלישי

משנה ו כתב - יד קופמן דפוס נפולי ר ‘ אליעזר אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת . ורבן גמליאל אומר ראש השנה ויום הכפורים כרגלים . וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה , אלא עצרת כרגלים , וראש השנה ויום הכפורים כשבת . רבי ליעזר אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת – עצרת , היא חג השבועות , דינה כשבת שעולה למניין שבעה ואינה מפסיקה את האבל כשאר הרגלים , אבל בזמן שבית המקדש היה קיים אף עצרת הפסיקה את ימי האבל . רוב מפרשי המשנה מסבירים את טעמה של ההלכה שבימי הבית היו לעצרת שישה ימי תשלום למי שלא הביא את קרבנו ביום הראשון . חג השבועות נחוג בימי הבית כמעין חג של שבעה ימים , כחג הפסח וכחג הסוכות אשר בהם ניתן היה להביא את קרבן החג במשך שבעה ימים , כאמור במשנת חגיגה . אולם לא מצאנו כל רמז לקיום תשלומי עצרת בספרות התנאית . מן המשנה בחגיגה ( פ " ב מ " ד ) ומן הברייתות בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי ( ירו ' , שם עח ע " ב ; בבלי , שם יז ע " ב ) משתמע , כפשוטם של דברים , שאין עצרת אלא יום אחד , והתשלום לעצרת שחל בשבת הוא רק יום אחד . רבי שלמה בן היתום פירש את דברי רבי אליעזר : " משחרב בית המקדש ובטלו שתי הלחם ...  To the book