פרק שני

משנה א כתב - יד קופמן דפוס נפולי מי שהפך את זיתיו : ואירעו אבל , או אונס , או שהטעוהו , טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד , דברי ר ‘ יהוד ‘ . ר ‘ יוסי אומ ‘ זולף וגומר וגף כדרכו . מי שהפך את זיתיו – לשם עצירת השמן מן הזיתים היו שמים תחילה את הזיתים במעטן ( מעין אגן גדול ) כדי שיתחממו ויתרככו . את הזיתים הפכו בקנה המיוחד לכך , ושונים והופכים . את הזיתים המוכנים יש למהר ולתת לבית הבד , ואם השאירום במעטן היה נגרם הפסד של השמן . המשנה דנה במי שהפך את זיתיו לפני המועד ובדעתו היה לטחון את הזיתים ולהביאם לבית הבד לשם עצירת השמן לפני המועד , אך אירע לו מה שאירע ועתה איננו יכול להמשיך בעבודה התקינה , ובתלמוד הירושלמי ( פא ע " א ) שונים : " אנן תנינן מי שהפך את זיתיו , תני רבי חייה מי שהיו זיתיו הפוכין ושנויין " ( והנזק גדול יותר ) . בהלכה זו יש ביטוי לחשש מהפסד ולדבר האבד ( לעיל פ " א מ " א ) , אבל השאלה של טרחה מרובה איננה עולה , אדרבה , ודאי שהעמדת הזיתים לכבישה יש בה טרחה רבה , ואף על פי כן ההפסד גובר . ואירעו אבל או אונס או שהיטעוהו – [ פועלים ] , ולא היה בידו לסיים לפני המועד . המילה " פו...  To the book