האמת אינה מהפכנית: יוכבד גונן

הגידול החד בהוצאות הצבאיות , התפתחות האינפלציה , שחיקת השכר וצמצום הפיצוי על ההתייקרויות עוררו תסיסת מחאה בקרב עובדים במגזרי התעשייה והשירותים . בכל שנה בעשור של שנות השבעים עמד מספר השביתות , השבתות העבודה והעיצומים על יותר ממאה . רק בשנים הרות הגורל 1973 ו , 1974 ובשנה שלאחר המהפך הפוליטי ( , ( 1978 ירד מספרם ל 96 ומטה מזה . תפקודם של חברי ועד סוציאליסטים היווה חלק נכבד בהתעוררות הוועדים לפעילות מחאתית . כך שמעתי מפי יוכבד גונן , שהייתה בזמנה חברת מזכירות ארגון עובדי הרנטגן וייצגה את ועד עובדי ועובדות הרנטגן בבית החולים רמב " ם בחיפה במאבקיהם המקצועיים בשנות השבעים . אנחנו נפגשות בבית קפה ותיק סמוך לתחנת הרכבת בעיר התחתית בחיפה . גונן אומרת : " כבר אינני זוכרת הרבה ממה שהיה אז . " אבל לצדה יושב האיש שלה מאז שנות החמישים , בנימין , שהוא בור סוד שזוכר הכול ואין ספק שהוא ישלים את התמונה , אם יעלה הצורך . יוכבד ובנימין גונן הם זוג בלתי נפרד זה מזו ומתולדות השמאל הרדיקלי בישראל . היא פמיניסטית , חברה בתנד " י – תנועת נשים דמוקרטיות בישראל ( במסגרת חד " ש ) ופעילת שלום ותיקה . הוא חבר בה...  To the book