פרק חמישי התפילה כהתמודדות עם בעיית הנמען

התפילה האקספרסיבית או האונטולוגית היא תפילה ללא נמען . לפיכך היא מבטאת באופן רדיקלי את " מות האל " . ואולם אפשר למצוא בספרות העברית גם משמעות אחרת לתפילה . לתפילה זו , בדומה לתפילה המסורתית יש נמען – האל . ואולם בניגוד לתפילה המסורתית , המניחה את ישותו של האל , התפילה לאחר מות האל הופכת את ישותו הבלתי מותנית של האל לשאלה . חורחה סמפרון , מגדולי אנשי הרוח בדורנו , מתאר בספרו הכתיבה או החיים את רגעיו האחרונים של מורו מוריס הלבווקס במחנה בוכנוולד . ברגעים אלו הוא מוצא את עצמו שרוי במתח שבין הכמיהה ללוות את הלבווקס " בתחינה לאלוהים כלשהו " ובין ההכרה כי הנמען האלוהי אינו נתון ודאי ; ועם זאת סמפרון מתחבט בשאלה אם יוכל הוא להפנות אליו תחינה . סמפרון ממשיך ומתאר את עמידותו האישית : כנגד הספק ב " נתון " – היש האלוהי , הולכים ומצטללים הוודאות והכורח שבתפילה עצמה : " ומודע עם זאת לכורח שבתפילה " . כורח זה כופה את סמפרון להתפלל בדרך המוכרת לו , דהיינו לומר שירה : " אני אומר כשגרוני משתנק , בקול גדול , מנסה לשלוט בו , להרטיטו כראוי – אני אומר כמה שורות של בודלר " . כך אפוא ראשוניות התפילה חוברת לש...  To the book