פרק ראשון תפילה וספרות עברית

הספר מבקש לשאול על המשמעות של תפילה בעולם שבו שוב אין אלוהים . עולם זה מכונן על ידי הצירוף הטעון בין נוכחות אלוהית בעבר ובין היעדרותו או הסתלקותו מהעולם בהווה . ניטשה כינה מציאות חדשה זו בעקבות הגל והיינה " מות האל " , מונח שמציין נוכחות שהתפוגגה , מלאות שהתרוקנה . עולם זה של " מות האל " אינו עולמו של האתאיסט . שכן האתאיסט נבדל ממי שאיבד את אמונתו . שני שימושים רווחים יש למונח אתאיזם . לפי השימוש הרווח אתאיזם מציין את העמדה הגורסת שהמונח " אל " אינו מסמן יש כלשהו במציאות . בעבור אתאיסט ממין זה ההיגד " אין אלוהים " הוא היגד שולל , שתכליתו לטעון שהטענה התאיסטית , שהמונח " אל " מסמן יש מטפיזי היא טענה שקרית . לפי שימוש אחר האתאיסט הוא מי שאינו מאמין באל גם אם הוא קיים . לפי השימוש הראשון אתאיזם הוא עמדה מטפיזית , ואילו לפי השימוש השני האתאיזם הוא עמדה קיומית . האתאיסט אינו מאמין באל , אינו בוטח בו ואינו נזקק לו גם אם הוא קיים . אף שלשני השימושים יש היסטוריה ברורה , אני מעריך כי השימוש הראשון הוא השימוש המרכזי ולפיכך בהמשך דבריי אדרש בעיקר אליו . תאיסט יכול להיעשות לאתאיסט ועדיין לא להתנסו...  To the book