בפרק זה אדון בשני פולמוסים אשר טלטלו טלטלה עזה את שלוותם של הקיבוצים הדתיים . נושא הפולמוס הראשון היה הטלת ספק בלגיטימיות של חיי קיבוץ , חיים הבאים לידי ביטוי בהסתגרות מפני ה ' חוץ ' ודאגה לחברי הקבוצה בלבד . דיון סוער התחולל בשאלה זו בכל התנועות הקיבוציות כאשר אלו נדרשו להרים את תרומתן לקליטת העלייה , והתעורר הצורך להחליט האם הקבוצה היא אמצעי או מטרה . הקיבוץ הדתי אף הוא נדרש לשאלה זו וחש חובה להגדיר מחדש את קווי היסוד שלו . אונא – אחד הדוברים העיקריים בפולמוס – פיתח תפיסה מעניינת מאוד שנסמכה על השפה הדתית , ועיקרה הקבלה בין הקולקטיב הקיבוצי לבין העם היהודי . בר – הפלוגתא המרכזי של אונא בפולמוס זה היה ארנסט סימון . הפולמוס השני התעורר בין משה אונא לבין אליעזר גולדמן , שניהם חברים בקבוצת שדה אליהו , בשאלת חירות האדם והמימוש העצמי במסגרת הקבוצה . הדיון הפורמלי נסב על שאלה בעניין אחד התקנונים שעסקה בקניין הפרטי , אך עד מהרה התפתח לכלל דיון על מהות האדם ועל התנאים לאושרו . אונא וגולדמן הציגו בפולמוס זה עמדות מנוגדות בשאלת היסוד של אושר האדם וחיי הקבוצה . שני הפולמוסים העלו את שאלת היחס בי...
To the book