ההגות החברתית בתחילת המאה העשרים בגרמניה תוססת . רעיונות וניסיונות בנושא ' החברה הטובה ' עולים ומעסיקים חלק ניכר מן האוכלוסייה . נוצרות חבורות כמו ' החברותה החדשה ' , שהתלכדה סביב האחים היינריך ויוליוס הארט , בהשתתפותן הפעילה של דמויות מרכזיות כמו מרטין בובר וגוסטב לנדאואר ; מורגשת כמיהה בחוגי תנועות הנוער להתחדשות קהילתית ; יוצאים לאור ספרים וסדרות כמו ' החברה ' , המעמידים במרכז ההתעניינות הציבורית את התחום החברתי ; מבעבעת בלב הפעילים כמיהה לאוטופיה ולסדר עולם חדש ; והרעיון החברתי מוצג לעתים בשפה כמעט מיסטית ונשגבת . באחת ההגדרות הראשונות של בובר למונח ' חברותה ' , הוא כותב : מקום – ההגשמה האמתי הוא החברה וחברה אמתית היא החברה , שבה מתגשם היסוד האלוהי בין בני אדם ... להגשים את אלוהים ואת החברה כאחד , להגשים את אלוהים בתוך החברה , בתוך המונה ושאונה של חברה מתפוררת ... מלכות שדי היא החברה העתידה לקום ... חברה של אמת היא בחינת הר – סיני לעתיד לבוא . חברותה מעין זו מעלה על נס את האדם החדש , המשוחרר , החי חוויות של מימוש עצמי בחברותה רוחנית מלוכדת , לא לשם תכלית חיצונית , כי אם מתוך שלמות ...
To the book