מן הדיון בשלוש תחושות היסוד מתגלה תובנה חשובה ביותר , והיא שרעיון הקיבוץ הדתי מעיקרו צמח מתוך מאבק עם המציאות , מתוך התגוששות עם הריאליה – האנושית והיהודית , ולא מתוך אידאולוגיה פרי דיונים תאורטיים שכפתה את עצמה ואת הגשמתה על המציאות . אונא קבע קביעה נחרצת שהתפתחות הקיבוץ הדתי הייתה בעלת אופי אמפירי : תנועה יכולה להתפתח בשני אופנים : א ( תנועה המתחילה את דרכה וממשיכה לפי קו רעיוני שהתגבש עוד לפני היווצרה ; אז עליה לכוון את צעדיה בהתאם לאותו הקו הרעיוני שמיסדיה התוו לעצמם ; המחשבה הבאה לפני המעשה היא המורה דרך . ב ( תנועה העולה מתוך צרכים חיוניים של צבור ידוע או של יחידים המתלכדים לצבור במהלך התפתחות . תוך כדי התקדמותם בדרכם , תוך כדי יצירת במישור החוויה , ולא במישור הערכי , המכיר בלגיטימיות של שיקולים לא דתיים . אונא מצדד בתפיסה הרואה במשפט הטבעי – החווייתי תחום עצמאי שלאורו יש לבחון את תחומי הדת , החברה והלאום . להרחבה בנושא היחס בין המוסר הטבעי על גרסאותיו השונות ובין היהדות ראו שגיא , יהדות : בין דת למוסר ; הנ " ל , לא בשמים היא . עמדתו של אונא בשאלת המוסר הטבעי היא נדירה למדי . מענ...
To the book