התלוש כסמן למחאה, לחתרנות ולביקורת: בצומת של גבריות ולאומיות

סיפורת התלושים , זו שצמחה בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים , הייתה סיפורת של סופרים גברים הכותבים בדרך כלל על גיבורים גברים . הגיבורים הם גברים לא מן ההיבט המגדרי , נהפוך הוא , התלוש דווקא נתפס כ״נשי״ במובנים רבים , אלא מן ההיבט הביולוגי – גיבור ממין זכר . יש לכך שתי סיבות עיקריות : האחת – בשל הנסיבות והתנאים ההיסטוריים חברתיים – הצעיר היהודי הוא זה שנחשף לטקסטים חדשים ולהתמשכלות , וחווה את הקרע שנלווה לכך ( הצעירה היהודייה לא זכתה ללימודים כמו אחיה , הבנים ) . אם בעבורו הנידוי מ״שולחן אביו״ והנדודים הגאוגרפיים תבעו התמודדות קשה , רגשית ופרקטית , הרי שבעבור בנות ישראל , יש להניח , היה כרוך הדבר בתעוזה גדולה עוד יותר . גם אם היו בודדות שהעזו , לא נתפתח הדבר לכלל תופעה בולטת , ולפיכך נשתקף בסיפורת התקופה סיפורו של ה״תלוש״ בעיקר . הסיבה השנייה – בשל הקשר ההדוק שבין גבריות ללאומיות והנגיעה של התלוש ב״בטן הרכה״ של צימוד זה . מוסה , שבחן את התפתחות הלאומיות באירופה המודרנית , בסוף המאה השמונה עשרה ובמהלך המאה התשע עשרה , הצביע על קשר בלתי נפרד בין ״גבריות״ במובן הסטראוטיפי שלה לבין כי...  To the book