"החי על המת" ו"מחברות אביתר" לאהרון מגד – לזבל על שדה ספרותי

ובכן ... אבל ... האם לא דבר נורא אני אומר לעשות ? לכתוב עליו ועל מותו ... מה זאת אומרת ? כי יהיה מותו לזבל על שדה ספרותי ? מה אני אומר לעשות ? לקחת את מותו לתוכן לחיי – להרכיב , להעמיק את חיי במותו ?! בדברים אלה מעלה אובד עצות , גיבורו של ברנר ב״מכאן ומכאן״ , שאלה מוסרית עקרונית אשר עולה בגוונים שונים ביצירותיו של אהרון מגד ובמיוחד בשתי יצירות שתיבחנה כאן : ״החי על המת״ ( 1965 ) ו״מחברות אביתר״ ( . ( 1973 התלוש הישן והמוכר מסיפורת ראשית המאה מתגלגל ביצירתו של מגד , לאורכה , בפנים חדשות , והוא משתנה בגווניו מיצירה ליצירה לאורך ימיו של מגד כיוצר . הולצמן מצביע על שלושה טיפוסי מפתח המופיעים ביצירת מגד – הנמלט והבורח מייעוד , האינטליגנט והניהיליסט האנוכי וחסר המוסר , והכסיל התימהוני הצופה בחברה וחושף את מומיה או השלומיאל ( שני אלה , השלומיאל והכסיל , הופיעו כבר בראשית יצירתו , ב״חדוה ושלומיק״ מ , 1954 וב״מקרה הכסיל״ מ . ( 1960 שקד סבור שגיבוריו של מגד הם גיבורים חסרי אונים המשקפים את חוסר הישע של דורם , דור שלא האמין שיש בכוחו לקחת את מושכות ההנהגה ולהוביל ״מרד״ . כל שנותר להם הוא להתרפק...  To the book