תלישות כתקופת חניכה ומעבר

דמותו של יליד הארץ נוכחת בספרות העברית כבר מן הסיפורת של העלייה הראשונה , אך רק אחרי כן היא מופיעה בכינוי ״צבר״ . ביצירותיהם של סופרי העליות השונות הדמות הילידית בדרך כלל אינה הגיבורה של הסיפורים ( ״יואש״ ללואידור הוא בין יוצאי הדופן ) . לרוב היא משנית ועומדת מול הגיבור הראשי , שהוא חלוץ , או חלוץ תלוש , המחפש את דרכו בארץ . בסיפורת העלייה השנייה היא מופיעה בכפל פנים : לעומת ״יואש״ המופתי , או הילד הצעיר הילידי כתקוות המחר בסיפורי ברנר למשל , תואר הצבר עצמו פעמים רבות כדמות בעלת תכונות הראויות לגנאי . בסיפורת העלייה השלישית , הנושקת לסיפורת של ״דור בארץ״ , בולט היחס הכפול אליו עוד יותר : הילד הצבר הוא הסיכוי לעתיד , למשל ברומן ״ראשית״ לשלמה רייכנשטיין , שם מאחד הילד הצבר בין הוריו החלוצים שנישואיהם נסדקים , אלא שהמשבר עצמו נגרם בגלל נתן הגלילי , הצבר . בסיפור אחר של רייכנשטיין , ״בגשמים״ , מופיעה הישירות הצברית כתכונה פוגענית , וכבר בדמותם של ילדים צברים רכים בשנים . ירחמיאל , החלוץ התלוש הרווק , שבחיצוניותו הוא נראה כצבר בגלל עבודת האדמה בשמש , בא לבית הילדים באין לו ילדים כדי למצוא נ...  To the book